לדעת לא לדעת
היום הטלפון צלצל ושאלו אותי באיזה שיטה אני מטפל, מה למדתי?
תמיד "קצת" מביך אותי להגיד כי בקושי סיימתי 12 שנות לימוד.
ובכל זאת איך אתה מטפל? מה השיטה שלך? נשאל מעברו השני של הקו?
ואין לי תשובה פשוטה לשאלה הזו, כי אולי השיטה שלי היא שאין לי שיטה.
כל בוקר לפני שאני מתיישב בכורסה יש לי טקס קצר: אני שואב אבק, מוציא בקבוק מים קרים, כוסות זכוכית.
מדליק נר, מסובב את גלגל התפילה ולוחש תפילה פשוטה: עשה שיהיה בי מקום, עשה שלא אדע, עשה שאראה בעיניים טובות ורכות. ובכל ליבי אני מבקש באמת לא לדעת, לא לתכנן, לשכוח את כל מה שחשבתי עליו או עליה מהפגישה הקודמת, לבוא טרי, רענן, סקרן, להביט עמוק בעניים מעבר לסיפור. להרפות את הבטן את פי הטבעת ולהיות קשוב לאין סוף לחישות שזוחלות בבטן, להיות ערני לצבעים הבוהקים שבעיניים, קשוב לתחושות שבגוף, ואני מתפלל שוב ושוב תן בי את הסבלנות להמתין למילים שיגיעו מעצמן. תן בי את האמונה לצעוד צעד אחר צעד, קרוב קרוב, יד ביד, לב עם לב, לחצות את האוקיינוס אל אי הידיעה.
אז אם שאלתם אותי מה השיטה שלי היא בערך זו. אבל מחר היא כבר תהיה אחרת.
תודה לכל האמיצים והאמיצות שבוחרים להושיט את ידכן ולפתוח את לבכן
Comments