שנה טובה-שנת צמיחה שגשוג וקמילה

נהוג לברך בשנה טובה, שנת צמיחה ופריחה. וזה נפלא אני מאחל לכולנו שנה של צמיחה ופריחה.

אבל אנחנו שוכחים שקמילה היא חלק בלתי נפרד ממעגל החיים. אף אחד לא מברך שתהיה לך שנת קמילה טובה ונעימה, שתקמלי בבטחון ובאמון, שתתאבלי באופן עמוק ויסודי על מנת לאפשר צמיחה מחודשת. לא, אנחנו פוסחים על השלב הזה ומאחלים פריחה וצמיחה ושגשוג.

לדבר על קמילה זה לא סקסי, זה לא רומנטי, זה לא מצטלם טוב, כולנו מעדיפים תמונות של פריחה ופרפרים, מים זורמים, שדות ירוקים ושיח מלפפונים עמוס, זה מקבל הרבה יותר לייקים. קשה להתווכח עם זה.

בשכל ובראש קל לקבל את ההסבר שקמילה חשובה ואפילו הכרחית לפריחה, לחיים. השכל מבין שבלי קמילה לא תהיה שוב פריחה, זה ברור שקמילה ומוות הם חלק בלתי נפרד מהחיים. לפנות מקום לחדש וכו…

זה קל לדבר על זה.

אבל לחוות את זה, לקבל את זה במצאיות החיים זה דבר קשה בהרבה. אבל טמון פה מפתח גדול מאוד. כשמשהו או מישהו חללילה מת זה קשה מאוד לקבל. כעשמערכת יחסים נגמרת, או כשנגמר הכוח לעשות, , אין השראה, שפרויקט שעבדנו עליו, צמח ופרח מתחיל לדעוך זה מפחיד. שאמונה שהאמנו בה נשארת יתומה, חסרת חיים…זה מפחיד, חלום שהוגשם או נשבר מותיר אחריו לעיתים ריק גדול וכואב…

אנחנו חיים בתרבות שלעיתים מכחישה את המוות, מכחישה את הקמילה, תרבות שמקדשת את הכוח והמאמץ לנצח ולכבוש את כוחות הטבע והכאב. ויטמנים, תוספי תזונה, סמים, קפה, דשן, חממה, לגדל מלפפונים בחורף ופרחים בשיא הקיץ - גאווה לאומית!!! דבקות במטרה, לספק תוצאות, לנצח את הקשיים, מעריצים את זה שלא נכנע ואל אף ולמרות הקשיים לא ויתר והצליח - ניצח, כבש והגשים .

אם נבנה חממה, נשקה ונדשן באמת אפשר לגדל מלפפונים בחורף וזה דבר מדהים ואפילו ראוי להערצה. אבל המלפפון הוא תלותי מאוד. כל מלפפון כזה הוא דורש כמות אדירות של אנרגיה ומאמץ של הגנה וטיפול אין סופי, סטרילי, רחוק מלהיות בר קיימא.

יער לעומתו הוא בר קיימא, מתפתח לאט, תלוי בגשם, הזרעים הנובטים מותאמים לסביבה. יער הוא מגוון מאוד רחוק מלהיות סטרילי. ההפך הוא הנכון, חוסר הסטריליות שבו היא המפתח לעמידותו ויציבותו. היער יודע להיות חולה ויודע להבריא ולברוא את עצמו בזכות המחלות, בזכות הקמילה והשלכת.

מה את.ה ? מלפפון? יער? אולי חלק מלפפון ולחלק אחר יער?

זה מפחיד, מפחיד לחכות לגשם, אנחנו רוצים להגשים בכוח, עכשיו, רוצים שהפרח יפרח ויצמח גם לא בעונתו. יפרח תמיד. לפעמים כל כך קשה לסמוך על הגשם, והחיים עוברים במאמץ אדיר להגשים את היעוד, את המטרות, לעיתים באלימות רבה כנגד המציאות, כנגד הגוף והנפש העייפה. בונים חממות, משקים מדשנים…אבל קשה…ולפעמים אני תוהה למה? מאיפה הכוח?

לפעמים הכוח והדחף לעשות ולעשות, להפעיל את המשאבה בכל הכוח ולהשקות את הנבט גם שאין עם מה מקורו אך ורק בפחד. בפחד לקמול, הפחד למות, הפחד שהגשם לא יירד שוב, אולי הפחד להכשל, הפחד שהתנועה היא מעגלית ולא קוית.

התרבות מקדשת את זה שגבר על העייפות גבר על הספק, גבר על פחד המוות וניצח. התרבות מקדשת גידול מלפפונים בכל מחיר ובכל מצב. אבל אני מציע חופש, חופש בחירה בין להיות מלפפון או יער.

אני מאחל את החופש והיכולת לדעת ולזהות מתי הזמן לקמול, להתפרק, להתאבל או לבנות חממה, לדשן ולהשקות. אני רוצה ללמוד בחירה חופשית, לזהות האם זה הזמן לצמוח או לקמול. האם זה הזמן להשען על הנביעה הפנימית שמשקה את האדמה ומאפשרת צמיחה, להפעיל משאבה? או אולי זה זמן לקמול? להרפות, להתפרק בסבלנות ובאמון ולהמתין לגשם שיגיע בעתו?

שנה טובה טובה שנהיה לראש וגם לזנב. שתהיה שנה של צמיחה, נביטה, פריחה. שנדע לקמול באמון ובטחון , שנצמח וננבט בקצב הנכון ובעונה הנכונה. שנפעל עם כוחות הטבע ולא נגדם בבריאות והשלמה.

לפרטים נוספים על תמצית הקמילה התומכת בשחרור והרפיה מתוך אמון לחצ/י כאן